Fudge

(Forever 21 dress and bow cardigan, random sweater leggings, Deena & Ozzy boots, Lucky Brand bag)

I need a break.

אני צריכה הפסקה.

I haven't gotten much sleep in the past week... I was at work or the university every single day, morning to night, slaving away and getting little to no personal time. Thank goodness for coffee. I have to earn that money if I want to buy pretty clothes (and, er, feed my cats), but moreover I need to get my edu-ma-cation in order to provide a better future for them. If you were wondering, that's why my updating has sucked recently.

בימים האחרונים עבדתי/למדתי כל יום מבוקר עד לילה, לבשתי את הבגדים הכי נוחים/בנאליים שיש ובעיקר לא הספקתי לישון הרבה. המאבק הבלתי נגמר להרוויח כסף בכדי להאכיל את שני ילדיי, תוך כדי רכישת השכלה שתבטיח להם עתיד טוב יותר בחסותי, גובה מחיר מסוים. והמחיר הינו הבלוג.

I guess I could have taken photos of my crappy outfits as of late, but who wants to see 10 different versions of leggings and tees, with the occasional boot mixed in? Yah, I know. The lameness that is the Israeli shopping scene has also affected my outlook and will to put effort in-I find myself constantly searching for items on eBay and urging friends who go abroad to bring me back a few things.

יכולתי לצלם כמה תלבושות מעפנות במהלך השבוע האחרון, אבל מה הטעם? מי רוצה לראות טייץ, טי שירש ומגפיים שוב? מה גם שמצב השופינג בארץ מדכא אותי לאין שיעור- שוב ושוב אני מוצאת את עצמי תרה באי ביי ואחר חברים שטסים לחו"ל בכדי שיביאו לי את אותו פריט שהוא לא כמעט, אלא בדיוק. ובזמן האחרון גם זה לא מתאפשר. *אהמ, איפה לעזאזל הקרדיגן שהזמנתי לפני חודש!?!?!*

On Saturday, I finally had a chance to unwind and sleep in (until 9... urgh, remember when sleeping in meant waking up at 4 pm?), get dressed and expose my pale, pale dermis to the sun light. Oh, and lest we forget I finally got the chance to photograph this, my very favorite handbag, fullfilling my every wish: patchwork, suede, leather and studs. Delicious.

בשבת הייתה לי סוף סוף הזדמנות להירגע, לקום "מאוחר" (ב-9... פעם מאוחר היה 4 בצהריים), להתלבש נחמד ולראות את אור השמש. אה, וגם לחנוך (בבלוג) את התיק המדהים שהתחדשתי בו ביום הולדתי בקיץ- תיק חלומותיי, הריהוא התיק הצבעוני הזה מבית Lucky Brand, המספק באופן מלא את כל תאוותי, הלא הן טלאים, זמש, עור, וניטים. ממממ.

אבל מה זה משנה, בואו נדבר על מה שחשוב באמת: מה דעתכם על האח הגדול?

Family Portrait

דיוקן משפחתי

Revenge of the Nerds

I'm writing this post with Professor Banana resting sweetly on my neck. Awww.

בעודי כותבת שורות אלו, פרופסורית בננה נחה לה על צווארי. הו, המתיקות!

Last night, Ben and I went to my university-friend's birthday party in a pub in Jerusalem. Err. Whilst I am by no standards a "cool" person, I do enjoy the midst of my undeniably nerdy university friends. And even they outdrink me.

אתמול בערב נסעתי עם בן לחגוג את יום הולדתו של ידיד מהאוניברסיטה, בירושלים. עכשיו, מעולם לא טענתי שאני מגניבה, או חלילה, מאגניבה, אבל יש משהו מרומם בשהייה במחיצת חבריי החנונים מהאוניברסיטה. הקטע העצוב באמת הוא, שאפילו הם שותים יותר אלכוהול ממני.

I chose to wear my brand new LBSD (little black studded dress) that the-perfection-which-is-my-boyfriend spoiled me with last week. This dress truly made my night- a successful outfit can do that for you. I spent the entire week miserable with the flu, wondering if I would ever breathe throught my nose again and voila, the weekend brought with it the event, the dress and the mood all together. Hurray for mood altering clothes!

אבל מה כל זה משנה, בעצם? הערב היה הצלחה מסחררת תודות אך ורק לשמלה שלבשתי- היא באמת עשתה לי מצב רוח מצוין לאחר ששבוע שלם נאבקתי בשפעת ובכל זאת התמדתי והלכתי ללימודים ולעבודה. זהו כוחה של השמלה השחורה הקטנה (עם הניטים)- לקחת יום/שבוע/חודש גרוע ולהשכיח אותו מיד. הבה נריע לבגדים משני-תודעה!

(My drink, left, Ben's drink, right)

(ASOS dress, 2 pairs of tights, Castro cardigan, Zara suede booties, scarf mom made, Prune bag)

The night ended with a blissful helping of hot chocolate at Israel's version of Starbucks (only, way better)- Aroma. The original Aroma site, no less! Hot chocolate is the perfect companion to the notorious cold nights in Jerusalem, and thus we complied, but let it be known that last night was actually warm and non windy... A nice change from the cold, rainy weather we've had this week.

את הערב סיימנו בשעה 3 לפנות בוקר בסניף ארומה הירושלמי המקורי ברח' הלל, בו לגמנו להנאתנו שוקו חם (יש ארומה פתוח בירושלים בשישי בלילה! אנחנו כזאת מטרופולין!!!). אני כל כך רגילה להזמין שוקו חם בחורף, על אחת כמה וכמה בירושלים הקרירה, אך למען האמת אתמול היה ערב חמים ונטול רוחות, שינוי נהדר בהשוואה למזג האוויר החורפי שחווינו בתחילת השבוע...

Hard Day's Night

(Dress: Missoni; shoes: Dolce & Gabbana; bag: Prune; jewelry: handmade)

These photos are actually a week old. We went to the theatre to celebrate my mom's birthday. I'd gladly put a photo of her up, but I don't think she'd like that. The play was brilliant- dealt with a family of Polish immigrants who came to Israel right after WWII, and their young son's engagement to a native Jerusalemite family in the 1960's. All the characters went through some sort of transition, as did we- we transitioned from the theater to the restaurant.

התמונות האלו צולמו לפני כשבוע, כשהלכנו לחגוג לאמי יום הולדת על ידי הליכה להצגה. אמא שלי כל כך אוהבת תיאטרון- ובכלל, אני רואה בה כל כך הרבה איכויות אמנותיות מודחקות, אני רואה בה את ההשתוקקות למוצא יצירתי כלשהו. הלוואי והיא יכלה להיכנס לקטע של בלוגינג. חמודה.

צפינו ב'הבדלה'- הצגה העוסקת בזוג עולים קשי יום מפולין, אשר עתידים לחתן את בנם לבתם של ירושלמים ותיקים בשנות ה-60. מפגש התרבויות מרתק, והשחקנים מצליחים להביא הומור להרבה נושאים כאובים... בזה אנחנו מצטיינים, הישראלים. לא?

A very special package arrived today- carrying my DREAM LBD (little black dress), from ASOS. Thanks, Ben, and I'll show you all soon!

תודה לחבר המקסים שלי, בן, על שפינק אותי בשמלת חלומותיי מאסוס. אשוויץ בקרוב!

Finally, I thought I ought to mention that it (finally) rained today. It POURED. So lovely, God's way of

washing my car. The colder, bleeker weather made me feel all grungy inside, as the following

wishful-wardrobe collage illustrates...

מה ערכו הפוסט הזה ללא התייחסות לגשם זלעפות שבא עלינו לטובה? סוף סוף ירד הגשם המיוחל, ועמם האסימון-

ככה אני רוצה להתלבש בסתיו הקרוב- ככה, ומדי פעם גם עם קצת פרחוני. כדי לזכור שאני בת. ולא אופנוען.

(top: La Garconne; boots: Jeffrey Campbell; sunglasses: Marc Jacobs; backpack: vtg; gloves: Killah)

Thank you SO much, Colore del Mare, for featuring me on your blog!

תודה רבה למנהלת הבלוג הפיני, Colore del Mare, על שכתבה על הבלוג שלי!

Juxtaposition

(top: Grip; shorts: F21; shoes: mom's; bag: Prune)

I hear it's fall. The leaves have turned maroon, the sky is slowly turning gray. Yet the days are still so warm- the wind is hardly felt and the clothes are airy and light. I just can't seem to make the wardrobe transition. Must purchase new fall items, lest it catch me unawares. In the meantime, I find comfort in knowing this gorgeous floral leather bag will likely be with me for years and years, season after season.

שמעתם שכבר סתיו? העלים אמנם חומים והשמיים קצת פחות כחולים, אבל השמש לא מתירה מקום לספק- אצלנו קיץ השבוע. כך גם הבגדים שאני בוחרת; סנדלים, חולצות אווריריות, מכנסיים קצרים. מאוד קשה לי לקחת את הצעד אל עבר מלתחת הסתיו/חורף, אבל כפי שזה נראה עוד יש לי זמן להספיק כמה קניות חשובות עד שבאמת לא תהיה לי ברירה. ועד שזה יקרה, לפחות יש לי את התיק הפרחוני המקסים שלי, שבודאי ילווה אותי שנים רבות...

Requisite daily photos of my children, Homer/Professor Banana:

תמונות יומיות מתבקשות של ילדיי, הומר ופרופ' בננה:

Bipolar

Wishlist + recent purchases

(images: Lucky Brand, Chanel, Marc Jacobs, Betsey Johnson, Stylestalker, Urbanog, American Apparel, Topshop, Rachel Roy, Tory Burch, Missoni, Ann Taylor, Ralph Lauren, Miu Miu, eBay, Elise Overland)

I've been working my butt off, friends. Seriously, if you look, there's nothing there. I'm butt-less.
School started this week and in between being a happy 2nd year student and hating political science with a fire usually reserved for, uh, not sure what I hate as much as political science- but I digress- I've also been preoccupied with work, finance and of course, the new addition to the family, Professor Banana.
I know, I know - a huge sum of my photos are unavailable right now, but I can't do anything about it. Photobucket is the devil. Hey- I realized another thing I hate as much as political science- PHOTOBUCKET! URGH.
The commencement of the schoolyear has me, finally, pondering fall/winter garb and I must say I am torn between my insatiable lust for 80s studs, leather and denim, and my need to prolong the summer feel with florals and patchwork. The one constant with me is, as usual, rich leathers and suedes. Mmm, childhood in Argentina made me a vegetarian, but it sure didn't manage to keep me off leather.

השבועות האחרונים מאיימים לחסל אותי-- בין העבודות ללימודים לחתולים לחיים לא נשאר לי זמן לעצמי.

הלימודים התחילו, כאמור, ועמם הגיעה ההתרגשות הגדולה: באנה, שליש תואר מאחוריי, קטן עליי! יואו, כמה אנשים פרשו בקיץ. יואו, איפה לעזאזל הכתה הזו? יואו, למה קרמבו עולה 3 שקלים? יואו, למה אני עדיין במדע המדינה?!

וכן הלאה.

אם כבר, תחילת הלימודים הצליחה סוף סוף לעורר בי איזשהי ציפייה, קלושה ככל שתהיה, לחודשים הקרים בשנה. אני לא אוהבת לבוש של סתיו/חורף, אבל הלבוש שלי לאוניברסיטה די פורח בחודשים הללו מפני שמטבעי אני משתדלת שלא להגזים בלבוש ללימודים- תחילה, מפני שהשעות שלי מטורפות לחלוטין (8 עד 8!) ושנית, כל פושטק שביקר אי פעם באוניברסיטה העברית יודע יפה מאוד שההליכות והרצפות לא מיטיבות עם הנעליים/רגליים ולכן יש צורך להיות במצב של נוחות תמידית.

תמידית.

וכן, זה כולל מגפי UGG, וכולכם תצטרכו להתמודד עם זה! הקץ לשנאת המגפיים התמימות הללו לאלתר; do what feels good.

אז בכל אופן, איפה הייתי? כן, התחלתי לחשוב על מה שאלבש בחודשים הקרובים, ואני לא מצליחה להשתחרר מהכמיהה לאייטיז הלוהטות עם הניטים והבלייזרים והעור והסקס אפיל המשתפך מחד, ומאידך אני נמשכת יותר מתמיד לצבעים, טלאים, זמש והדפסי פרחים... נראה אילו שילובים ייצאו בהמשך.

My faithful and talented reader BlossomButton has done an illustration of me, thus dubbing this week officialy a SUCCESS- despite all the was stated above:

הקוראת המדהימה שלי, בלוסום-באטן, איירה אותי וכתבה עליי דברים מקסימים בבלוג שלה, ובכך הצליחה לסובב את כל השבוע העמוס הזה ולהפוך אותו ללא-כזה-נורא, תודה!

Pretty nice cheekbones, huh?

הלואי שהיו לי כאלו עצמות לחיים!

חיבוקים,

דנה

Uninspired/ing

(Dress: forever 21; shoes: Gazith; bag: Buenos Aires; rings: diy and Castro; cardigan: Zara)

After what seems like weeks without an outfit post, I present to you- what I wore on a random Friday outing in Tel Aviv.

First we hopped over to the plastic market where talented accessories designer, writer and blogger Yael "Kalba" was selling her goodies at a table at the very entrance to the venue. I was looking forward to meeting a slew of other beloved bloggers, but Ben and I were only there for an hour at around 1pm and everyone else seemed to come much later. Bummer. Did get a great pair of yellow gold lead earrings for his mom, so that's somethin'.

(Yael "Kalba" showcasing her creations; visit her blog here)

לא פרסמתי פוסט עם תלבושת כבר כמה זמן. קטע... לא שלבשתי משהו מיוחד כשהצטלמתי, אבל גם זה משהו? תאמינו לי, בהשוואה למה שאני זורקת על עצמי במהלך השבוע ב-20 דקות התכוננות בבוקר, מדובר בהופעה נדירה.

השבוע האחרון היה מלא בעבודה- בכל מקום אפשרי ובכל שעה אפשרית. אני מקווה שההשקעה של החודש האחרון תניב הרבה כסף שבעזרתו אוכל להוריד הילוך במהלך שנת הלימודים. שמתחילה עוד כמה ימים. לא ייאמן.

ביום שישי הלכנו לשוק הפלסטיק בו פגשתי את המעצבת/כתבת/בלוגרית המוכשרת יעל "קלבה", שמכרה ממיטב מוצריה בשולחן הראשון, בקדמת השוק! ציפיתי לפגוש עוד בלוגרים אהובים אבל לצערי זה לא התאפשר. בן ואני היינו שם רק שעה, ונדמה שכולם הגיעו אחרינו. לא נורא, פעם הבאה?

הלכנו לאכול צהריים במוזס, המקום האהוב עלינו בתל אביב- גם בגלל האוכל, וגם מפני שאנחנו פשוט אוהבים את רוטשילד - אבל אם לומר את האמת, די מיהרנו הביתה, כדי לבלות זמן עם המלאכית הקטנה שלנו, שכבר לא כל כך קטנה. תודה למי מכם ששלחו עצות לשכנע אותה לאכול מקערה, אבל זה פשוט קרה ביום בהיר אחד! וחלפו כמובן ימי הקימה באמצע הלילה להניק אותה בבקבוק... מזל.

Here are a few photos of Professor Banana taken in the past two weeks, further proving her inarguable superiority to all other living creatures, feline and other-

לסיום, כמה תמונות מקסימות של החתולה הכי יפה בעיר, פרופסורית בננה, רק כדי שלא תגידו שאני מקפחת אתכם-

Hugs,

Dana

Favorite Blog Spotlight

I recently got an e-mail from a reader and it goes like this:

"Hi Dana!
I just wanted to let you know I read your blog every time you update. I've been a faithful reader of yours since you recently returned to blogging and I love your style, your cat, your photos and your concise writing style. I love that you feature outfits that I actually believe you wear, because I see so many blogs today featuring looks that have obviously never been worn outside... Either they're too promiscuous or they are simply overdone. My primary inspiration comes from style blogs, so can you recommend more blogs that also feature a more natural style that is above all wearable, but still chic?
Thanks!

Yvette"

I've already e-mailed her personally but I'd like to say thank you, Yvette, first and foremost for the compliments. I really appreciate that you picked up on the high wearability factor of my outfits. I, like you, often see these fashion blogs that by now inundate the web, featuring looks that are insanely overdone, too trendy or just... unattainable.

I wanted to address this on my blog for a while, and for that I thank Yvette as well, for the e-mail that started it all. Many fashion blogs feature entire looks inspired by runways, insanely expensive designer merchandise, sky high heels, and quasi-professional photography and even worse, all together! I don't mean to criticize, but come on, aren't we taking ourselves a bit too seriously? Whatever happened to comfortable? To taking trends and making them your own instead of piling on the shredded/studded/cutout/tight pieces? Some of these blogs make me wonder, don't you ever just go to work? Go grab lunch? Go run errands? Go to college? Drive a freakin CAR? You couldn't possibly do that in that skimpy skirt, shredded tee, no bra, 600 bracelets and 6 inch platforms. What ever happened to wearable?...

Don't get me wrong, I love the aesthetic aspect of fashion blogs that have obviously had hard work put into them- who doesn't love looking at a pretty girl in a pretty picture wearing pretty clothes? I just wanted to use my blog to show that some of us, most of us, just aren't instantly enslaved by the latest trend, frighteningly skinny, 5'10, wear heels all the time and spend thousands and thousands of dollars on clothes every month.

Now that my rant is out of the way, and without further ado, let me refer you to some of my favorite truly stylish blogs who just 'get it' as far as I'm concerned:

1. Ivelina, 27, Bulgaria

frichic.blogspot.com

Ivelina, or as I like to refer to her, the QUEEN of layering, always has the best shoes, scarves, jackets and diy's. Not to mention her haircut- come on! She knows what works, isn't a slave to trends and is always up for experimenting with color.

2. Anna, 25, Israel (currently, Milan)

thatmydress.blogspot.com

Anna is such an inspiration. She is merely two years older than me and dresses with finesse and refine far beyond her years. She has a great eye for vintage and current designer pieces, and has such a cheerful way about her posts and demeanor (well, blog demeanor) that makes her ultimately endearing. Anna, I confess: I have been known to live vicariously through your Chloe.

3. Katy, ?, Kansas (USA)

kansascouture.blogspot.com

Katy is a sweetfaced icon and doesn't even realize it. She shares my love of discounts, high waists and floral prints and seems to reinvent her style with every post. Not to mention, she's drop dead gorgeous.

4. Annemiek, 19, France

mode-damour.blogspot.com

If I wasn't so crazy about her blog, I think there'd be many reasons for me to resent Annemiek. Firstly, she seems to shop every other day and score the most coveted high street pieces. Secondly, she had those Sam Edelman Chloe's before anyone else did. Thirdly, I hate blazers and she somehow makes me crave a collection of them, in all colors and lengths. And finally, she has a very cute dog.

5. Diana, 24, Indonesia

dianarikasari.blogspot.com

Alright, so maybe wearability isn't the first word that springs to mind when looking at Diana's amazing blog, but bear with me: it's her playful attitude, her ever present smile and that enviable knack for combining unexpected colors and patterns that makes you fall head over heels. You can't learn that level of style and confidence, you just look to her to make your days a little more colorful.

These are the blogs I've chosen to highlight tonight. As you can see, I tried to feature a variety of countries, styles and budgets but what they all have in common is a personality that shines through their outfits.

I think I'll make this a regular feature, seeing as there as so many blogs I love and draw inspiration from. it would be selfish to keep them all to myself. I wish I could feature them all in this post, but at least this gives you something to look forward to?...

Keep being amazing!!!

-Dana

Plastic Necessities

Pardon me, English readers-- this one's for my Israeli peeps. You're more than welcome to check out my previous post which includes one of my best summer finds- a tie dye silk romper!

שוק הפלסטיק. שישי 11 עד 7, שבת 11 עד 9. מועדון הבלוק בת"א: רח' דוד חכמי 35, יד חרוצים.

אז ככה, לכבוד שוק הפלסטיק הבא עלינו לטובה, קלבה הדגולה גייסה כמה מאתנו להפנות את תשומת לבנו ולבכם לנושא הממלא ומעשיר את חיינו כאחד: פלסטיק.

כל הקונספט הוא כזה: הערב, מגוון בלוגרים יעלו פוסטים בנושא פריטי פלסטיק יקרים ללבם או חביבים עליהם, ויפנו בסוף כל פוסט אל הבא בנושא, מבלוג אחר. זה נותן לנו, הבלוגרים, הזדמנות לחשוף פריט פלסטיק אחד שקורץ לנו או פשוט משמעותי לנו באופן אישי, ובנוסף הזדמנות לכם להכיר בלוגים חדשים ומופלאים!

אני בחרתי לעסוק בנושא אישי וכאוב שהזכרתי כאן מספר פעמים: אני כוססת ציפורניים מאז גיל 8.

הצלחתי להפסיק ארבע פעמים בחיים: פעמיים בזכות "מרה", אותו לק בטעם חזק ודוחה, ופעמיים בזכות כח הרצון בלבד. כל הפעמים חזרתי לסורי אחרי לא יותר מארבעה חודשים... וחבל, דוקא יפה לי ציפורניים.

כפי שרובכם העוקבים אחרי הבלוג יודעים, הייתי בניו יורק לא מזמן. במהלך יומי האחרון לפני החזרה לישראל, הסתובבתי לתומי ב-Duane Reade, Rite Aid ו-CVS (רשתות פארם), בעיקר לקניות אחרונות שיקרות פי כמה בישראל... כשלפתע נגלה אליי קיר שלם מלא בציפורניים מלאכותיות, הידועות גם כציפורניים מפלסטיק.

"הממ", חשבתי, "לבן יש יום הולדת בעוד יומיים, והוא מאוד יאהב לראות אותי עם ציפורניים ארוכות ומטופחות...". ששה דולר וחצי שעה מאוחר מכן, הייתי מבסוטה, סקרנית, ובעיקר מכורה.

אז נכון, זה לא כמו בנייה שממש מרכיבה את הציפורניים על קצות האצבעות בצורה חזקה (עשיתי בנייה בגיל 13, וזה הרס לי את הציפורניים לחלוטין לחודשיים), אבל זה היתרון בעיניי. אז מה אם הן נופלות אחת ליומיים, מדביקים אותן שוב, מקצרים אותן כמה שרק רוצים, והן לא משעבדות.

קשה לאדם שלא כסס ציפורניים מימיו להבין עד כמה זה נושא אישי כאוב... הצורך המתמיד לעגל אצבעות, התחושה המזעזעת של הכוסס לאחר שמישהו מעיר הערה, הבאסה נוכח כל טרנד חדש בלק (אדום--שחור--סגול חציל--כחול כהה--מאט ועוד)... כרגע אני בשלב הארכת הציפורניים לבד. לא כססתי אותן כבר חודש וחצי, אבל ההרגל של לשים אותן בפה עדיין שם.

בוא נראה אם הפעם זה יהיה לתמיד. ותמיד אזכור שאני חבה הכל (את הסוף לכסיסה, את הביטחון העצמי המחודש בידיי, את המחיר היחסית זול) לפלסטיק...

אז תבואו יום שישי--- אני אהיה שם, ועוד אינספור מכותבי הבלוגים האהובים עליכם. בואו נתהלך באתנחתא, נדסקס על אופנה וחיות אחרות, וכמובן... נרכוש כמה יצירות אמנות מפלסטיק!

יאללה חבר'ה, לכו לפרגן לפוסט הפלסטיקי במיוחד של שיקסע המדהימה, ושיטוט נעים!

My Treat

(Tie dye romper: Thistle Pear [Urban Outfitters]; belt: Wet Seal; shoes: Deena&Ozzy [Urban Outfitters]; bag: Balenciaga)

I am officially working 2 jobs whilst continuing my freelance work. I am my hero.

Had a leisurely Saturday with Ben, took my special man out to lunch (now that I'm an earner yet again!) whence we discussed the fleeting nature of childhood... Oh, Professor Banana is a month old. They grow up so fast!

החל מהשבוע, באופן רשמי, אני עובדת ב-2 עבודות, בנוסף לעבודתי כפרילאנסרית. דומני כי זה ראוי ללא מעט הערכה!

את השבת שלפני הסערה ביליתי בנעימים עם בן, לאחר שישי סוער ופרוע (שתולדותיו סופרו בפוסט הקודם... סושי, אלא מה? אל תצפו ליותר מדי אקשן). הרשיתי לעצמי לחרוג מהרגלי בחודשים האחרונים ולהזמין אותו לארוחת צהריים, כעת שחזרתי להרוויח משכור(ו)ת. במסעדה יצא לנו להרהר אודות אופייה החולף של הילדות... כן כן, בתנו הקטנטנה, פרופסורית בננה, כבר בת חודש. עווווווווווף גוזל... היא עושה צרכים לבד, אבל עדיין יונקת (מאוד מתסכל; מישהו יודע כיצד לגרום לה ללקק את האוכל מקערה קטנה?).

אז את מי רואים בשוק הפלסטיק ביום שישי?

Borderline

(Dress: Topshop [Tzlil's], shoes: Michael Kors (look at that heel!!! Phenomenal!); clutch: Aldo; rings: diy)

Last night was odd, terrible, great, etc. Headed for sushi at the Tel Aviv pier, with Ben, and three friends in tow. Originally, we planned on going to a club, hence this borderline immoral outfit...

An old friend of mine recently tagged some very, very old photos of me on facebook leaving me both horrified and nostalgic of what my style used to be, especially in comparison to what it had become. Bright copper hair, super deep tan, heavy on the cleavage and faux smiles... I'd like to think this 'look' I pulled off last night was an homage to that sweet, lost little girl- 17, sure she knew everything, and yet completely unaware of what 'appropriate' means.

אתמול היה חוויה. יצאתי עם חברות, ובן, לאחר שלא יצאתי איתן כמעט חודש... בסוף מצאנו את עצמנו זוללות אוכל יפני ב-1 לפנות בוקר בנמל תל אביב, אבל התכנית המקורית הייתה ללכת למועדון. אם תהיתם, זהו פשר הלבוש הכמעט-בלתי-מוסרי שלי... ולהוסיף על כך, שהוא בא כה מעט זמן לאחר הפוסט של ספי על סקסיות יתר. קטע.

חברה ישנה נושנה שלי תייגה אותי זה מכבר בתמונות מאוד ישנות בפייסבוק, והותירה אותי מוכת הלם ונוסטלגית כאחד למראה הסגנון שלי דאז, במיוחד לאור הסגנון שלי היום. איפה היא היום, דנה, אותה נערה בת 17? זו שחשבה שהיא יודעת הכל, אבל בעצם לא ידעה 'הולם' מהו? זו עם שיער הנחושת, שהגיעה לישראל פעורת עיניים ונבהלה נוכח ההפקרות הבוטה של הנוער, וההתבגרות המוקדמת הזו שפקדה אותם, ורק רצתה למצוא לעצמה מקום טוב באמצע? אז היא השיגה מאיות, לא שתתה, לא עישנה, לא הסתובבה עם טיפוסים מפוקפקים, לא חזרה מאוחר בלילה, אבל מחשוף היא כן דפקה. אוי, דנה... תלבושת יום האתמול מוקדשת לך.